החלטה בתיק ת"א 2320-08

1.                    ביום 6.1.2014 הוריתי על הגשת ראיות התובע עד ליום 6.2.2014. בבקשה שלפני מבקש התובע לאפשר מתן עדותו בעל פה במועד הדיון, חלף הגשת תצהיר. לטענת התובע, הוא מתגורר בחו"ל, הכנת עדות רשאית בתצהיר כרוכה בקיום מספר ישיבות ובהחלפת טיוטות לרבות תרגומים, מאחר והתובע אינו דובר עברית. בנסיבות אלו אין כל יעילות וחיסכון בחיוב התובע במתן עדות בתצהיר, והחלטה זו עלולה לפגוע דיונית בשוויון בין המתגורר בישראל לבין המתגורר מחוצה לה. התובע טוען כי הכלל שנקבע בתקנות 164 ו-158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: " התקנות") הינו מתן עדות בעל פה - כאשר ההוראה על הגשת תצהיר, שקבועה בתקנה 169) היא החריג לו.

2.                    הנתבעת מס' 1 (להלן: " המדינה") מתנגדת לבקשה, ועומדת על הגשת כלל ראיות הצדדים בראש ובכתב, לרבות תצהירי עדות ראשית, חוות דעת מומחה וראיות נוספות. היא מציינת כי שיקולי היעילות החיסכון המנחים הינם שיקולי היעילות של בית המשפט והצדדים כולם, להבדיל משיקולי עלות וטרחה לתובע עצמו. באשר לטענת הפגיעה בשוויון משיבה המדינה כי התובע הוא זה שבחר להגיש תביעתו בישראל. אף לגוף העניין נטען כי התובע לא תמך טענותיו בתצהיר, ומכל מקום ניתן לאמת תצהיר אף בחוץ לארץ ולהגישו בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971 (להלן: " פקודת הראיות").  יתר הקשיים המתוארים בבקשה יכולים להיפטר באמצעות אמצעי תקשורת טכנולוגיים. לפיכך טוענת המדינה כי ביסוד הגשת הבקשה לא טמונים קשיים טכניים אלא רק רצון התובע להימנע מקיום הוראות פקודת הראיות, וכי בנסיבות העניין אין כל טעם לעקוף הוראות אלה. טענה נוספת בפי המדינה והיא כי מתן רשות לעדות בעל פה בנסיבות אלו יביא לפגיעה בסדר הבאת הראיות הקבוע בתקנה 158(א) לסדר הדין האזרחי, תוך פגיעה בזכויותיה של המדינה כנתבעת בהליך. לאור האמור מבקשת המדינה כי תידחה הבקשה וכי בית המשפט יורה על הגשת כלל הראיות בתיק מראש ובכתב, באופן שיאפשר הן לצדדים והן לבית המשפט להיערך לדיוני ההוכחות בצורה יעילה, ממצה ועניינית.

3.                    בתשובתו לתגובת המדינה מוסיף התובע כי הכנת העדות דורשת נוכחות פיזית של התובע ואין באמצעים הטכנולוגיים לפתור את הקשיים הקיימים. בנוסף טוען התובע כי לא היתה לא כל ברירה אלא להגיש את התובענה בישראל.

4.                    דין הבקשה להידחות.

5.                    החל מהתיקון שנעשה בשנת 1991 ניתן עיגון בתקנות 168-169 לתקנות לסמכותו של בית המשפט להורות על הגשת עדות באמצעות תצהיר חלף חקירה ראשית. בכך ניתן ביטוי לפרקטיקה נוהגת ומקובלת (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 489), הטומנת בחובה יתרונות משמעותיים של חיסכון במשאבים ובזמן שיפוטי - הן בשל החיסכון בזמן החקירה הראשית והן בשל היכולת להיערך מראש לחקירה הנגדית.

6.                    התובע לא תמך את בקשתו בתצהיר עובדתי כלשהו, ולא הביא כל נימוק מדוע שונה מעניינו של כל בעל דין אחר. בבתי המשפט מוגשים תצהירים של בעלי דין שאינם תושבי ישראל באופן תדיר, והם עושים זאת באמצעות האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותם ותוך ניצול האפשרויות הנתונות בפקודת הראיות לאימות תצהיר בפני נציג דיפלומטי או קונסולארי ישראלי, או בפני נוטריון ציבורי שאומת בפני נציג כאמור. אף אם ניתן לומר כי התובע נדרש להגשת תביעתו בישראל, שכן המדובר בתביעה שעניינה הפקעת מקרקעין המצוים בישראל (השווה רע"א 3810/06 י.דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין (24.9.2007), פסקה 8 וההפניות שם), ע"א 6/69 קטרין ווטסון נ' חברת שרתון הים  התיכון בע"מ, פ"ד כג(1) 487, 488-489 (1969)) - אין די בכך כדי להצדיק מתן פטור מסדרי הדין הרגילים, ללא כל טעם מיוחד ובהיעדר ביסוס ראייתי דרוש.

              זאת ועוד, ככל שבקשת התובע הייתה מתקבלת, הרי שאז היה מקום לאפשר לנתבעים שלא להגיש את ראיותיהם עד תום שמיעת עדותם של התובע והעדים מטעמו (ר' תקנה 158(א) לתקנות, ע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' איתן אטיאס (8.7.2003), פסקה 4, רע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס בע"מ נ' אושר גדסי (7.6.2004), רע"א 5524/09 הרשות הפלסטינית נ' שולה גאון (5.11.2009), פסקה 3)). אפשרות כזו הייתה מעכבת את ברור התובענה, שהתעכב פרק זמן ממושך עד עתה.

7.                    הבקשה נדחית. תצהירי התובע יוגשו במועד שנקבע. התובע ישלם את הוצאות המדינה בבקשה זו בסך של 2,500 ש"ח.

ניתנה היום, כ"א שבט תשע"ד, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: